הכל התחיל כשליאור, בעל מסעדה ליד משרדי אוטו ואחד שכבר מזמן הפך לחבר, הפציר בי להגיע למנחת רונית ולעלות אתו על הטרקטורון המעופף או איך שלא קוראים לזה. כבר מספר חודשים הוא הזכיר לי את העניין עד שהבין שיש לו עסק עם אחד שאשכרה חסרות לו שעות ביממה. מפה לשם, הבין שבשביל שדברים ייקרו, יש לו צורך לשבת לי על הצוואר. וכך היה.
שבת, ארבע בבוקר, השכמה. שעה לאחר מכן אני מדדה בכביש 4 אל היעד. הציפורים עוד ישנות, אני לבד בכביש, כל רמזור שאני מגיע אליו מראה לי את הצבע האדום, מד המעלות מראה שיש רק 10 מעלות בחוץ. אני קצת מקלל את ליאור.
כמה מאות מטרים לפני המנחת יש שביל עפר לא ממש כבוש ואז מגיע רק בשביל לגלות שרק ליאור שם, הוא והטרקטורון שלו. הוא מנסה להסביר לי בינתיים על הכלי "זה מנוע של רוטקס" הוא אומר "והשלדה הזאת זה של חברה ישראלית" .
צילום: אוהד אלגוב
ליאור מספר לי על ארז שימריא איתי, שהוא מדריך בבית ספר לטיסה ושאבא שלו היה מהחלוצים בתחום. הוא אוהב את הארז הזה, האחרון לימד אותו לטוס ומאז הם חברים. ואז ארז מגיע, מעדכן אותי שהוא דחה חניך רק בשבילי ומתחיל בהסברים על הטיסה. אני מתעניין טכנית ומוציא אותו קצת מריכוז, ככה זה, כי לי יש הפרעות ריכוז.
מיקומי רגליים, דיבור על הגאים וכאלה, אני לא מבין כלום. רק מהנהן שהבנתי. אני לא לחוץ, ארז מטיס מגיל 16, ככה שלרוגע הנפשי בטיסה הזאת יש 26 שנות ניסיון. ואז הוא מודיע לי בקשר הפנימי שאנחנו ממריאים, מייצר לי דרמה כאילו הוא מריץ בואינג בנתב"ג. ואז במכה אחת, אנחנו מוסעים בעוצמה בגובה הקרקע והכל נראה מהיר יותר ממה שזה באמת והוא נוכל הארז הזה, ממריא בבת אחת מעלה, מייצר לי דרמה עצומה, נותן את כל החוויה על ההתחלה, אני יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות. ואני צוחק, כי אשכרה הצליח לו. אני אדיש לרוב, ואני מחייך כמו אדיוט.
צילום: אוהד אלגוב
עכשיו, הזמן שלקח לכם לקרוא את השורה האחרונה, ארך יותר מהזמן בו הפנה את הכלי שמאלה וירד מטה, להעניק לי חוויית מהירות נוספת בגובה נמוך, עוד לפני שהתאוששתי מההמראה. לא אגיד שלא חולפות מחשבות התרסקות, אבל החיוך, וואלה רק האוזניים עוצרות אותו.
תופסים גובה בקלות, הפיקוד מועבר אלי וזה אומר מצערת בדמות מוט בצד ימין, רגיש במיוחד עם מהלך לא כזה ארוך, הרגליים זה הגאי הכיוון, דחוף את רגל ימין קדימה ואתה תפנה ימינה, דחוף את השמאלית ותפנה שמאלה. פשוט מאוד. כמובן שאם תמתח את אחת הרגליים, אזי הפנייה תהיה חדה יותר. אני מכוון לאזור ה-4400 סל"ד לערך, שזה אומר דחיפה קדימה ללא עילוי ולא ירידה בגובה ואנחנו מכוונים שמאלה, לכיוון הים. הראות מושלמת, האור רך, מעולם נתניה לא נראתה טוב יותר. יש האומרים שהיא נראית נהדר רק מכאן.
צילום: ארז לוי אחדות
"בוא נתייצב בין הצוק לים" אומר ארז. אני רק חושב לעצמי "למה לעזאזל ההגאים ברגליים וממשיך בתהיות שהיו מקנות לי סרבל לבן באברבנל או בשער מנשה, למשל "בטח דניאל די לואיס מהסרט כף רגלי השמאלית היה יכול להיות טייס עילוי בתחום". ארז קוטע את המחשבות שלי כשאומר שהראות מושלמת והנה שם באופק, רואים את הבניינים של אריאל ושם ישר ומעט ימינה, רואים את אשדוד. האמת, יצא לנו בוקר נהדר.
נתניה כבר קרובה מדי, ואנחנו לוקחים ימינה, צוללים מטה לעבר הביצות. רצים על הנחל שם, שוברים שמאלה וימינה, משחקים שם. סליחה, זה ארז שמשחק, אני רק נהנה ספק מבועת. מצד אחד אני רוצה גם להטיס ככה, מצד שני, וואלה אני לא בוטח בכלי הזה עדיין. כשהטסתי, לעיתים ארז התערב ולחץ חזק יותר עם הרגל, הפנה אותנו יותר ממה שרציתי, זה לא כי אני עדין מדי, ממש לא, אני לא בוטח בכלי פשוט. ככה זה, מעולם לא פקפקתי בעצמי. זה הכלי אשם.
צילום: אוהד אלגוב
תופסים גובה ומכוונים למנחת. הראות נהדרת, האווירה קסומה. ואז כל הקסם הזה נקטע כשארז שאל ספק הודיע, ברוגע "רוצה לנחות ללא מנוע?" אם לא הייתי חגור ובאוויר, הייתי מסתובב להוריד לו סטירה רק על המחשבה. ועוד לפני שהגבתי לו בצורה שאינה מווסתת, המנוע כבה והוא הסביר לי מה הוא הולך לעשות, כולל סיבוב חד עם הסבר אותו ידעתי, שכשהמפרש בזווית, אז אין עילוי. דהיינו בכל סיבוב, יורדים מטה בגובה.
צלילה מטה, התיישרות לפני המגע בקרקע ואני ממתין לחבטה קלה ממגע הגלגלים בקרקע וזו אינה מגיעה. בקיצור, הנחיתה רכה מאוד. ממש. איפה הטייסים בבואינג בנתב"ג, שילמדו איך לנחות.
יוצא ומתרחק כעשרה מטרים מהכלי הזה, תוהה איך העניק לי אדרנלין מחד ורוגע מאידך, כשזה כלי שנראה ככה. כן, אני לא יכול לשחרר את מגמת מסגרות מהראש. ואז ארז מגיע אלי, לוקח את הסרבל שעלי ואת הכפפות ואומר שממש היה לו קר ושהוא ילבש את זה תכף, כשיעלה שוב לאוויר. ככה דאג לי, אני חושב לעצמי, איזה בחור. ואני עוד רציתי להוריד לו סטירה.
צילום: אוהד אלגוב
איזה בוקר כיפי, אני בחיים, שרדתי את הטמטום הזה ויכול לחזור לעיירה הציורית חדרה, לאסוף את הבת, לאכול ג'חנון אצל הסבתא. אבל רגע, ליאור קורא לי להכיר מישהו ליד כלי שנראה מעט אחרת. "אין מנוחה לרשעים" אני חושב לעצמי וליאור מספר לי שזה כלי עם יכולות גבוהות יותר והכל. לבעלים קוראים דוד ואקרט ומסתבר שהוא המכונאי של החברים שם. לכלי המעופף שלו קוראים פיוז'ן, ומסתבר שהוא ייבא כבר מספר גופים של הכלי הזה, ללקוחות שרצו כזה. עכשיו בואו נשים דברים על השולחן, זה לא רק נראה טוב יותר, הוא כנראה באמת עדיף. אחד, מבחינת החוויה, אין ברזלים מלפנים ובצדדים, ככה שהחוויה 'פתוחה ונקייה' יותר; שניים, המושבים זה כבר כאלה מרופדים, מפנקים ומושקעים יותר; שלוש, ההגאים עדיין ברגליים, אך כעת הכל בתוך הכלי ולא מחוצה לו. יש עוד כמה הבדלים, אבל אלה העיקריים שאדם לא מקצועי שכמוני הבחין בהם.
אני חוגר, דוד מבסוט מכל דבר אפשרי, ואנחנו מתכוונים להסיע. אין לי את ההפתעה שבהסעה הקצרה להמראה, אני כבר מוכן לזה. ואנחנו ממריאים, בקלות, ואז אותה פניה שמאלה ואנחנו תופסים גובה ומיד צוללים מטה, תוהה אם הדוד הזה עושה לי את אותו תרגיל שארז עשה. "נו איך" הוא שואל אותי לאחר שצללנו מטה באגרסיביות אם כי בנינוחות ממשהו, ואני רק מודיע שהוא אחלה בלייצר לי דפיקות לב מואצות. הוא צוחק ואנחנו עולים לחפש את ליאור שכבר נסק והתרחק לו אל עבר הים.
צילום: אוהד אלגוב
דוד בחור חייכן, מאושר מהכל. אני אוהב אנשים חייכנים, ואז בהגיענו אל קו המים הוא ממשיך ועולה מעליהם. ארז הסביר בנקודה ההיא שתמיד יש לחפש מקום אפשרי לנחיתה באם יש תקלה במנוע, דוד מחפש ריגושים. בשלב מסוים הוא נסק מעלה ואמר לי "צלם, נראה איך זה נראה אחר כך".
עכשיו, אני באמת ובתמים לא הבנתי מה הוא הולך לעשות, עד שאמר "תתכונן" ופה משום מה ירד לי האסימון. הנייד כבר מצלם, יד שמאל תומכת במושב שלו, ואני שחגור כראוי, מנסה לייצב את עצמי עם הצלילה מטה, הוא אשכרה שם את החרטום לים ואנחנו צוללים עם מטוס ללא כנפיים מטה. אני מיואש מהחבר'ה האלה, אני חושב לעצמי. ולאחר כלום זמן בו איבדנו הרבה גובה ואנחנו מתיישרים לחוף, עוברים בגובה כלום את האנשים שבאו לראות קצת ים ואולי איזה התרסקות של מטוס ללא כנפיים.
צילום: אוהד אלגוב
ליאור נעלם לנו. שכחתי ממנו לגמרי. "ראית את סוללת הטילים שפרוסה כאן?" אומר לי דוד ומצביע לעבר סוללת כיפת ברזל "והנה כאן היתה חוות סוסים יפה, הכריחו אותם לעזוב" הוא ממשיך להעניק לי הסבר על כל חלק וחלק בדרך. "תפוס פיקוד על המנוע" הוא אומר ואני מחזיק במוט התאוצה וכאן זה הפוך, היכן שהיתה תאוצה, כעת זו בלימה. מה שכן, כאן יש מהלך ארוך יותר והכל באמת נעים יותר. "מתחת למים מתוקים יש פחות עילוי" אומר לי דוד "אז כאן תן קצת יותר גז" הוא מסביר ואנחנו ממשיכים בגובה נמוך מהעצים הנמצאים שם, נושקים לקרקע ועולים מעלה. ככה צריך לפתוח את השבת, אני חושב לעצמי ואז הוא קוטע את המחשבה האופטימית שלי ואומר "תפוס גובה מעל קווי החשמל כאן, זה קווי מתח גבוה" ואני נותן בגז ואנחנו נוסקים. ייתכן יותר ממה שצריך, אבל למי אכפת, דוד מאושר, אני מאושר. הנחיתה היתה חייבת להיות אקסטרימית, כי זה דוד, לו תהיתם אחרת.
מודה שלאחר היום הזה אני מעריך יותר את הכלים האלה. שעה לאחר מכן, הגעתי הביתה. הילדה לא רוצה ג'חנון ואני נרדמתי כמו שאני רק כדי להתעורר בצהריים רעב מתמיד. ליאור עוד ישלם על זה.
צילום: ארז לוי אחדות
המון תודה לליאור יחזקאל שדאג שהיום הזה יקרה, ל
ארז לוי אחדות על החוויה וההסברים ול
דוד ואקרט על סיום נהדר לבוקר הזה.
תזמון גרוע
בואו נשים דברים על השולחן, בייחוד בתקופה נוכחית. הטרקטרונים המעופפים האלה, הגיעו לכותרות מספר פעמים, אם כי המוכרת שבהן, לצערנו, היא באותה שבת ארורה, כשחלק מהנוח'בות יימח שמם וזכרם, חדרו בעזרתם ליישובי עוטף עזה. אני לא יכול שלא לחשוב על זה ואני בהחלט יכול להבין למה הם בחרו בכלי הזה, הנבלות האלה. כלי זול, עם תחזוקה זולה, יעיל וזריז.
אז כמה זה עולה?
כחוויה – טיסה תעלה לכם של 20 דקות תעלה 450 שקלים, 30 דקות זה כבר 650 שקלים ו-40 דקות זה כבר 800 שקלים. תוספת הטסה זה 50 שקלים, צילום זה עוד 100 שקלים.
צילום: ארז לוי אחדות
קורס - למי שרוצה קורס זה יעלה 16 אלף שקלים וזה כולל 16 מפגשים בני שעה וחצי כל אחד. לא יודע מה קורה עם שאר בתי ספר לטיסה, אבל זה מה שדורשים ב'דביר טרקטורונים מעופפים', עם אותו ארז לוי אחדות שהטיס אותי. טלפון: 054-6554477
כתחביב - מחיר של כלי מעופף כזה נע בין 30 אלף שקלים לאחד משומש ל-260 אלף שקלים לאחד חדש עם עגלה והכל. כמובן שבכל הנוגע לראשון, זה תלוי שנתון, דגם, מנוע ומצב.
מחיר של כלי מסוג פיוז'ן למשל, יעלה 165 אלף שקלים. פנו לדוד ואקרט ותגידו לו שאוהד שלח אתכם. לא בטוח שהוא יבין על מה אתם מדברים ולא הייתי בונה על הנחה... טלפון: 050-5243615
כאמור, יש גם את אותו יצרן ישראלי כחול-לבן בשם SkyDream שמייצר את ה'ברקאי', אותו דגם שיש לבית הספר לטיסה עם אותו ארז. הדגם כנראה הכי נפוץ בארץ. טלפון: 052-5639049
